ישנו צינור שאליו האדם מתחבר או מחפש להתחבר, לא רק בימים הנוראים או בימי חג, אף בימי שגרה. צינור זה הוא התפילה, אשר מהותה יצירת קשר והתחברות בין האדם לקונו. בשעות שמחה, צרה, כאב או משבר, האדם המחבר לבוראו ורגעים אלו יכולים להוות את מהות החיים של אדם.

כתב הגרש"ר הירש (אגרות צפון, אגרת יד): "תפילה, "עבודה" – היא חריגה מחיי המעשה כדי לחזור ולהשיג את אמיתות החיים, שעלינו ליתן את דעתנו עליהן, אם הן נאבדות מאיתנו על ידי אשליות, תעיות, מלחמת היצר וגירויי החיים. "עבודה שבלב", מילוי רצון ה' ביחס לפנימיות נפשנו, כלומר לרומם הנפש ולצרפה. "תפילה" – סיגול משפט נכון על עצמנו ביחס אל הא-לוהים, העולם והאנושות… תכלית התפילה ומהותה צריפה והארה לחזור ולהעלות את פנימיות ליבנו להכרת האמת, לא התפעלות והתלהבות כצל עוברת, והזיית רגשות ומשפך דמעות, אלא טהרת הלב והמחשבה"

בסיעתא דשמיא אנו מתחילים חומש חדש, ובפרשתנו אנו קוראים על תחילת השעבוד של בני ישראל במצרים. מעמדם של בני ישראל היה בשיאו ותפארתו בימי יוסף הצדיק, וביום אחד בהיר "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" – רש"י: "חד אמר חדש ממש וחד אמר שהתחדשו גזרותיו", זוהי הפיכת הקערה על פיה, ולאחר מכן: (ב,כג – כד) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל הא-לוהים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור א-להים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" מהתבוננות פשוטה בפסוקים אנו מבחינים שלאחר כל שנות שהותם של בני ישראל במצרים, הם הגיעו למצב של 'באו מים עד עד נפש'. שום בן אנוש לא יוכל לעמוד בגזירות קשות והתעללויות שחוו בני ישראל מידי יום, כרחיצת הגוף בדמם של 150 תינוקות שפרעה היה נוהג לעשות מידי יום.

מתוך הקושי והעבדות, בני ישראל מתפללים אל ה' ומשתמשים בשלוש לשונות תפילה: זעקה, שוועה, נאקה. (שלוש לשונות מתוך עשר לשונות תפילה המובאים במדרש רבה פרשת ואתחנן (פרשה ב')) בני ישראל פתחו את סגור ליבם לפני הקב"ה שיושיעם והאמינו בו. הקב"ה שמע לתפילתם ושלח להם את מושיעם, משה רבינו, ולא העלים עיניו מהם, ובזה זכו שיושיעם…

פעמים בחיים שאנו מרגישים קצת תלושים, מרוב טרדות היום יום האופפות את מוחנו. אנו מגיעים אל התפילה, ולפתע היצר הרע נכנס לתמונה, ומנסה בכל כוחו להסיט ולו במקצת את מחשבותינו מההתעסקות בעיקר. ואז אנו מוצאים את עצמנו בסוף התפילה ויוצאים בהרגשה לא כל כך נעימה. אבל מהפסוקים אלו אנו צריכים ללמוד שגם כשאנו בקושי, ושום דבר לא הולך, ברגע שנרים את העיניים, ננשום אויר קצת לריאות, ונדע שיש אבא גדול ששומר עלינו מלמעלה ותמיד זוכר את בריתו, וגומל לנו בחסדים גדולים ועצומים.

עד היכן מגיע כוח התפילה מעומק הלב?
זאת נוכל ללמוד מהמעשה הנפלא עם הגאון הרב שמשון פינקוס זצוק"ל (מובא בספר "כצאת השמש בגבורתו" – תולדות חייו של הרב): "ערב אחד נשמעו נקישות על דלת ביתו של הרב, בפתח ניצב לו אברך חשוך בנים מן הקהילה, שזה כבר התגלגל מרופא לרופא ולא מצא רפואה למכתו וללא הועיל, במר נפשו עלה אל בית הרב להתייעץ ולשפוך בפני הרב את ליבו.

"אינני יודע מה אומר ומה אדבר בבית לרעייתי הכאובה", אמר האברך.
"ר' פלוני" קרא אליו הרב, "האם לריבונו של עולם כבר צעקת?"
"ודאי" השיב, "כל הזמן אני מתפלל".
אבל ר' שמשון לא התכוון לזאת ושאל אותו שוב: "האם זעקת מקירות לבך?"
ובעוד האברך תוהה לעצמו מה לענות לרב, אמר לו הרב: "לך לביתך וחזור אלי באמצע הלילה!!".
"באמצע הלילה?!" התפלא. אך בלי לשאול שאלות באמצע הלילה התייצב האברך בביתו של הרב.
"בא נרד לאוטו" אמר לו הרב, כשהגיעו למטה הזמין אותו הרב להיכנס לרכבו ונסע במשך כעשר דקות מאופקים לכיוון חצרים, עד שר' שמשון עצר בצד הדרך.
"אתה רואה מכאן את אופקים?" הוא שואל אותו.
"אני רואה רק אורות כתומים קטנים" משיב האברך.
"אתה חושב ששומעים אותך מפה?"
"ודאי שלא"
"אז תצעק לריבונו של עולם" אמר לו הרב, ותכף אראה לך כיצד.
"ט-א-ט-ע", קטע קולו של הרב פינקוס את הדממה, הסתובב אל האברך ואמר לו "נכון שאף אחד מלבדך לא שמע אותי?"
אמר לו "כן!"
"אם כך בעוד חצי שעה אני חוזר לאסוף אותך וזה הזמן שלך לבכות ולהתפלל לה' מקירות לבך"
חזר הרב לרכבו ונסע משם.

האברך נתן את קולו בבכי והחל לדבר עם ה' בשפתו, בבכי קורע לב ביקש שיחוס עליו ויזכהו להיות לאב.
לאחר חצי שעה הגיע הרב ומצא את מיודענו אדום עיניים, אך מלא אמונה.
שנה מאותו יום עברה ןלאותו אברך נולד בן. אז שאלו את הרב זצ"ל האם היה לבני הזוג הללו נס?
ענה להם: "לא, הוא דיבר וזעק אל בורא העולם בכזו קרבה, שאין אפשרות שהקב"ה לא ישמע תפילה כזו!!"

מכאן אנו למדים את כוחה העצום של התפילה הבאה ממעמקי הלב והנשמה. עלינו תמיד לדעת שיש לנו אב רחמן, שלא משנה איפה תהיה ומה תעשה, הוא איתך, ומצפה לשמוע את קולך!

שנזכה שיתקבלו כל תפילותינו ברצון.

בברכת שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.

—
המאמר נכתב לרפואת:
מור אבי דוד בן שמחה תחי'.
מרת אמי יפה בת פרלה זוהרה תחי'.
בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.